גמרא
פירוש
אַף בָּרִאשׁוֹנָה. הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? אֲמַר לֵיהּ: חָלוּק הָיָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[מתני׳] אמר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. ודמינן בגמרא פקדון אפקדון הא דקתני בסיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא אמר רבא רישא נעשה במי שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהוה ליה למידק פי׳ הואיל וחד גברא מפקיד אצלו הוה ליה בשנים שהפקידו אצלו בשתי כריכות זה שלא בפני זה דהוה ליה למידק מי נפקד אצלו מנה ומי מאתים. הואיל ולא דק הרי פשע בפקדון. הילכך נותן לזה מנה ולזה מנה ומוציאין ממנו בדין ולא בבא לצאת ידי שמים והא דקתני שהודה מפי עצמו דדייקינן מינה שבבא לצאת ידי שמים עסקינן ההיא ארישא קאי אמר לשנים גזלתי אחד מכם וכו׳ ותלמודא דשני נמי בבא לצאת ידי שמים אגזל ולא אפקדון סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק הואיל שהפקידו אצלו שניהם זה בפני זה הוה ליה כמי שנאמנין זה על זה להפקיד שניהם פקדונותיהם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לו לזה בתוכו או לחבירו ואע״ג דלאו בכרך אחד הוה. מיהו כיון דהפקידו זה בפני זה גילו בדעתם שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירי יתבע לו המאתים הילכך לא פשע ולא מידי ונותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו או עד שיודה אחד לחבירו שהמאתים שלו ויטול המנה השני:
סימן קיד
וכן הלכה דרב אשי ורבינא נמי אית להו הא דרבא דא״ל רבינא לרב אשי מי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה לו למידק והאמר רבא ואיתימא רב פפא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק פי׳ שנים שהפקידו זה טלה אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי והתם שני כריכות נינהו אפי׳ הפקידו זה בפני זה דבר הנראה הוא מי הביא אחד ומי הביא שנים דבשלמא גבי כריכות מעות הואיל ואילו צרוריות בידו שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול או הקטן הואיל והפקידו יחד על כן יש לומר דהואיל והפקידו זה בפני זה ולא חשדו זה את זה ולא פשע הנפקד אבל גבי טלאים מילתא מוכח טפי ואין לו לירא שמא חבירו יאמר שלי הם השנים הילכך לנפקד היה לדקדק הואיל ולא דקדק פשע א״ל התם שהפקידו אצל רועה שלא מדעתו הילכך לא פשע ולא מידי:
סימן קטו
הילכך הלכה דכל היכא שהיה לנפקד לדקדק ולא דקדק משלם לכל אחד ואחד וכל היכא שלא היה לו לדקדק אי תפיס יהא מונח עד שיבא אליהו ואי לא תפיס דומיא דרועה מניח ביניהם ומסתלק. וכן פסק הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ״ל. הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל כתב דהא דאמר רבא דבשני כריכות הוה ליה למידק היינו שהיה לו לכתוב כל אחד על כיס שלו ורוצה לומר דסמכינן אכתיבה ולא חיישינן שמא פינן ואמר בפ׳ האשה שהלכה שלום ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א״ל הב לי שומשמיי א״ל שקלתינהו והא כן וכן הויין ובחביתא רמיא א״ל לדידך שקליתינהו והני אחרניית׳ נינהו ואמר רבא חיישי׳ שמא פינן וא״ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי חיישינן לשמא פינן והא אנן תנן מצא כלי וכתב עליו קו״ף קרבן מ״ם מעשר דל״ת דימוע טי״ת טבל תי״ו תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תיו תחת התרומה פי׳ שגזרו שלא לקיים המצות אלמא לא אמרינן שמא פינן מאותה תבואה שנתן בה בכתיבה אות זה ואלו אחריני א״ל רבינא לרב אשי ולא חיישינן לשמא פינן אימא סיפא ר׳ יוסי אומר אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מליאה תרומה ופינה אלא דכולי עלמא חיישנן שמא פינן והכא בהא קמיפלגי מר סבר אי איתא דפנינהו מיגרר הוי גריר ליה היה גורר את האות. ואידך אימור אישתלויי אישתלי. אי נמי לפנחיא שבקיה להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גררה כדי שיבדלו בני אדם מהם:
סימן קטז
ופסק מו׳ רבינו אליעזר בן רבינו יואל הלוי זצ״ל הלכה כתנא קמא דלא אמר אישתלויי אישתלי הואיל ולא מחק אותה האות. ומתוך כך פסק שאם כתוב על הבית יין נסך אם אין ידוע לנו בעדות ברורה שהיין כשר מחזקינן ליה באיסור דהלכה כרבי יוסי מחבירו ולא מחביריו כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו גם הוא סובר כדברי הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל דסמכינן אכתיבה שהרי אממונא מייתינן לה:
סימן קיז
הילכך ראובן שהיה לו פקדונות וידוע על האמת שאלו כיסים הן פקדונות בידו אלא שאין ידוע איזה מהם כיס של מי הוא אם יש שם המפקיד כתוב על הכיס סמכינן אכתיבה ומהדרינן ליה. ולא חיישינן לשמא פינן וההיא עובדא דשומשמי דחיישינן שמא פינן היינו בשאר סימניא כגון בחביתא רמיין וכך כך הויין דאימור איתרמויי איתרמי דמאי הוה ליה למעבד אבל גבי כתיבה אי איתא דפניה הוה ליה למחוק האות. ואמרי׳ לעיל באלו מציאות המוציא סלע בשוק ובא חבירו ואמר שלי הוא אפי׳ שמו כתוב עליה לא אמר כלום לפי שאין סימן למטבע דאמר אפוקי אפקא ומאיניש אחרינא נפל משמע התם בשאר אבידה דליכא למימר האי טעמא סמכינן אכתיבה והוי סימנא מיהו הא לאו ראיה היא דאיכא למימר היינו דווקא בגוף האבידה דליכא למימר בה פינן. אבל אם מצא כיס מלא מעות וכתוב עליו ראובן דילמא לא הוי סימן דחיישינן שמא פינן. מיהו הלכה למעשה סמכינן אכתיבה כדברי הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל וכדברי מו׳ רבינו אליעזד בן ר׳ יואל הלוי זצ״ל:
ביבמות בפרק האשה שהלכה שלום תנן גזל מחמשה ואינו יודע לאיזה גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר׳ טרפון ר׳ עקיבה אומר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ואוקימ׳ התם מתני׳ בר׳ שמעון בן אלעזר דתניא אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר׳ טרפון ור׳ עקיבה על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזו מהן לקח שמניח דמי מקחו ביניהם ומסתלק על מה נחלקו על שגזל שר׳ טרפון אומר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ור׳ עקיבה אומר עד שישלם לכל אחד ואחד וקיי״ל הלכה כר׳ עקיבה מחבירו ובפ׳ הכותב מסקי דר׳ טרפון חבירו דר׳ עקיבה הוה דתנן התם בפ׳ האשה שהלכה שלום בסמוך אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר׳ טרפון ר׳ עקיבה אומר אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה ואמר בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון. ופר״ח זצ״ל משום דגרסי׳ בפ׳ הכותב על ר׳ טרפון שהוא חבירו של ר׳ עקיבה הוא וקיימא הלכה כר׳ עקיבה מחבירו לפיכך הוצרך לומר הלכה כר׳ טרפון:
סימן קיח
הכא למדתי מדבריו דכל היכא שנחלקו ר׳ טרפון ור׳ עקיבה ולא איתמר הילכתא כר׳ טרפון דהלכה כר׳ עקיבה. וכן פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל דהלכה כר׳ עקיבה וכדאוקימנא דקא תבעי ליה אבל היכא דהוי שמא ושמא אוקימנא ממונא בחזקת מריה. ואפי׳ איכא עדים שגזל לאחד משנים ואינו יודע מאיזה מהם לא מחייב ר׳ עקיבה לשלם בדיני אדם לכל אחד ואחד אלא דוקא היכי דתבעי ליה אבל אם בא לצאת ידי שמים שבא מאליו לימלך מה יעשה ולא יענש ודאי אמרינן ליה ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם ובהא ר׳ עקיבה מודה כדמוכח סוגיא דמתני׳ דהמפקיד. וכן פסקו רבינו יצחק אלפס זצ״ל והרב ר׳ יצחק אלפס מיימון זצ״ל שהלכה כר״ע כדתבעי ליה שנשבע כל אחד שזה גזלו ושקיל ובבא לצאת ידי שמים חייב לשלם גזילה לכל אחד ואחד ואע״ג דלא קא תבעי ליה אבל בדין היכא דלא תבעי ליה אינו נותן אלא גזילה אחת והן חולקין אותה ביניהם שהרי אין ידוע לאחד מהם שנגזל אלא זה בא והודיעם ולא קנסו חכמים בדבר זה מפני שאין לו תובע. והא דתניא שמניח דמי מקחו ביניהם ומסתלק לא שיניח ביניהם והם יקחו אלא יהו מונחים בידו הדמים או ביד ב״ד עד שיבא אליהו. או עד שיודו זה לזה כדמוכח סוגיא דשמעתין דהמפקיד:
[שם]
אמר מר התם דקא תבעי ליה הלה מה טוען רב יהודה אמר הלה שותק ורב מתנה אמר הלה צווח אבל שתיקה כהודאה דמיא. רב יהודה אמר שתיקה דרבא לאו כהודאה דמיא מצי א״ל האי דשתקי לכל חד וחד דאמינא דילמא האי הוא. פי׳ אליבא דר׳ טדפון קא בעי דאמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק. הלה צווח פי׳ רש״י זצ״ל אומר לכל אחד איני מכירך:
סימן קיט
פי׳ רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל דלרב מתנה נמי דאמר שתיקה דהכא כהודאה דמיא נמי אי טעין ואמר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להכירך אם אתה הוא אותו שגזלתי אם לאו הכי נמי דמהימן אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ולרב יהודה טענינן ליה נמי. ופי׳ דמיכן יש ללמוד דכל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו מה לומר לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא דאמ׳ לא כך היה כל אדם נתפס בב״ד שאין יכול למהר ולענות אלא הכל לפי מה שבית דין יכולין להבין דעתו של שותק לפי זה דנין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
סימן קיד
וכן הלכה דרב אשי ורבינא נמי אית להו הא דרבא דא״ל רבינא לרב אשי מי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה לו למידק והאמר רבא ואיתימא רב פפא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק פי׳ שנים שהפקידו זה טלה אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי והתם שני כריכות נינהו אפי׳ הפקידו זה בפני זה דבר הנראה הוא מי הביא אחד ומי הביא שנים דבשלמא גבי כריכות מעות הואיל ואילו צרוריות בידו שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול או הקטן הואיל והפקידו יחד על כן יש לומר דהואיל והפקידו זה בפני זה ולא חשדו זה את זה ולא פשע הנפקד אבל גבי טלאים מילתא מוכח טפי ואין לו לירא שמא חבירו יאמר שלי הם השנים הילכך לנפקד היה לדקדק הואיל ולא דקדק פשע א״ל התם שהפקידו אצל רועה שלא מדעתו הילכך לא פשע ולא מידי:
סימן קטו
הילכך הלכה דכל היכא שהיה לנפקד לדקדק ולא דקדק משלם לכל אחד ואחד וכל היכא שלא היה לו לדקדק אי תפיס יהא מונח עד שיבא אליהו ואי לא תפיס דומיא דרועה מניח ביניהם ומסתלק. וכן פסק הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ״ל. הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל כתב דהא דאמר רבא דבשני כריכות הוה ליה למידק היינו שהיה לו לכתוב כל אחד על כיס שלו ורוצה לומר דסמכינן אכתיבה ולא חיישינן שמא פינן ואמר בפ׳ האשה שהלכה שלום ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א״ל הב לי שומשמיי א״ל שקלתינהו והא כן וכן הויין ובחביתא רמיא א״ל לדידך שקליתינהו והני אחרניית׳ נינהו ואמר רבא חיישי׳ שמא פינן וא״ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי חיישינן לשמא פינן והא אנן תנן מצא כלי וכתב עליו קו״ף קרבן מ״ם מעשר דל״ת דימוע טי״ת טבל תי״ו תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תיו תחת התרומה פי׳ שגזרו שלא לקיים המצות אלמא לא אמרינן שמא פינן מאותה תבואה שנתן בה בכתיבה אות זה ואלו אחריני א״ל רבינא לרב אשי ולא חיישינן לשמא פינן אימא סיפא ר׳ יוסי אומר אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מליאה תרומה ופינה אלא דכולי עלמא חיישנן שמא פינן והכא בהא קמיפלגי מר סבר אי איתא דפנינהו מיגרר הוי גריר ליה היה גורר את האות. ואידך אימור אישתלויי אישתלי. אי נמי לפנחיא שבקיה להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גררה כדי שיבדלו בני אדם מהם:
סימן קטז
ופסק מו׳ רבינו אליעזר בן רבינו יואל הלוי זצ״ל הלכה כתנא קמא דלא אמר אישתלויי אישתלי הואיל ולא מחק אותה האות. ומתוך כך פסק שאם כתוב על הבית יין נסך אם אין ידוע לנו בעדות ברורה שהיין כשר מחזקינן ליה באיסור דהלכה כרבי יוסי מחבירו ולא מחביריו כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו גם הוא סובר כדברי הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל דסמכינן אכתיבה שהרי אממונא מייתינן לה:
סימן קיז
הילכך ראובן שהיה לו פקדונות וידוע על האמת שאלו כיסים הן פקדונות בידו אלא שאין ידוע איזה מהם כיס של מי הוא אם יש שם המפקיד כתוב על הכיס סמכינן אכתיבה ומהדרינן ליה. ולא חיישינן לשמא פינן וההיא עובדא דשומשמי דחיישינן שמא פינן היינו בשאר סימניא כגון בחביתא רמיין וכך כך הויין דאימור איתרמויי איתרמי דמאי הוה ליה למעבד אבל גבי כתיבה אי איתא דפניה הוה ליה למחוק האות. ואמרי׳ לעיל באלו מציאות המוציא סלע בשוק ובא חבירו ואמר שלי הוא אפי׳ שמו כתוב עליה לא אמר כלום לפי שאין סימן למטבע דאמר אפוקי אפקא ומאיניש אחרינא נפל משמע התם בשאר אבידה דליכא למימר האי טעמא סמכינן אכתיבה והוי סימנא מיהו הא לאו ראיה היא דאיכא למימר היינו דווקא בגוף האבידה דליכא למימר בה פינן. אבל אם מצא כיס מלא מעות וכתוב עליו ראובן דילמא לא הוי סימן דחיישינן שמא פינן. מיהו הלכה למעשה סמכינן אכתיבה כדברי הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל וכדברי מו׳ רבינו אליעזד בן ר׳ יואל הלוי זצ״ל:
ביבמות בפרק האשה שהלכה שלום תנן גזל מחמשה ואינו יודע לאיזה גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר׳ טרפון ר׳ עקיבה אומר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ואוקימ׳ התם מתני׳ בר׳ שמעון בן אלעזר דתניא אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר׳ טרפון ור׳ עקיבה על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזו מהן לקח שמניח דמי מקחו ביניהם ומסתלק על מה נחלקו על שגזל שר׳ טרפון אומר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ור׳ עקיבה אומר עד שישלם לכל אחד ואחד וקיי״ל הלכה כר׳ עקיבה מחבירו ובפ׳ הכותב מסקי דר׳ טרפון חבירו דר׳ עקיבה הוה דתנן התם בפ׳ האשה שהלכה שלום בסמוך אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר׳ טרפון ר׳ עקיבה אומר אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה ואמר בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון. ופר״ח זצ״ל משום דגרסי׳ בפ׳ הכותב על ר׳ טרפון שהוא חבירו של ר׳ עקיבה הוא וקיימא הלכה כר׳ עקיבה מחבירו לפיכך הוצרך לומר הלכה כר׳ טרפון:
סימן קיח
הכא למדתי מדבריו דכל היכא שנחלקו ר׳ טרפון ור׳ עקיבה ולא איתמר הילכתא כר׳ טרפון דהלכה כר׳ עקיבה. וכן פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל דהלכה כר׳ עקיבה וכדאוקימנא דקא תבעי ליה אבל היכא דהוי שמא ושמא אוקימנא ממונא בחזקת מריה. ואפי׳ איכא עדים שגזל לאחד משנים ואינו יודע מאיזה מהם לא מחייב ר׳ עקיבה לשלם בדיני אדם לכל אחד ואחד אלא דוקא היכי דתבעי ליה אבל אם בא לצאת ידי שמים שבא מאליו לימלך מה יעשה ולא יענש ודאי אמרינן ליה ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם ובהא ר׳ עקיבה מודה כדמוכח סוגיא דמתני׳ דהמפקיד. וכן פסקו רבינו יצחק אלפס זצ״ל והרב ר׳ יצחק אלפס מיימון זצ״ל שהלכה כר״ע כדתבעי ליה שנשבע כל אחד שזה גזלו ושקיל ובבא לצאת ידי שמים חייב לשלם גזילה לכל אחד ואחד ואע״ג דלא קא תבעי ליה אבל בדין היכא דלא תבעי ליה אינו נותן אלא גזילה אחת והן חולקין אותה ביניהם שהרי אין ידוע לאחד מהם שנגזל אלא זה בא והודיעם ולא קנסו חכמים בדבר זה מפני שאין לו תובע. והא דתניא שמניח דמי מקחו ביניהם ומסתלק לא שיניח ביניהם והם יקחו אלא יהו מונחים בידו הדמים או ביד ב״ד עד שיבא אליהו. או עד שיודו זה לזה כדמוכח סוגיא דשמעתין דהמפקיד:
[שם]
אמר מר התם דקא תבעי ליה הלה מה טוען רב יהודה אמר הלה שותק ורב מתנה אמר הלה צווח אבל שתיקה כהודאה דמיא. רב יהודה אמר שתיקה דרבא לאו כהודאה דמיא מצי א״ל האי דשתקי לכל חד וחד דאמינא דילמא האי הוא. פי׳ אליבא דר׳ טדפון קא בעי דאמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק. הלה צווח פי׳ רש״י זצ״ל אומר לכל אחד איני מכירך:
סימן קיט
פי׳ רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל דלרב מתנה נמי דאמר שתיקה דהכא כהודאה דמיא נמי אי טעין ואמר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להכירך אם אתה הוא אותו שגזלתי אם לאו הכי נמי דמהימן אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ולרב יהודה טענינן ליה נמי. ופי׳ דמיכן יש ללמוד דכל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו מה לומר לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא דאמ׳ לא כך היה כל אדם נתפס בב״ד שאין יכול למהר ולענות אלא הכל לפי מה שבית דין יכולין להבין דעתו של שותק לפי זה דנין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush